המוסד לביטוח לאומי - ויצמן ואח' נ' סולל בונה בע"מ ואח'

החלטה

רק שלושה מבעלי הדין טרחו להגיש תחשיבי נזק. עיינתי בהם ובראיות שכבר הוגשו (ובעדות הנפגע). לכאורה, מדובר בתאונת עבודה שזיקתו של מערבל הבטון אליה, משנית ושולית. לפיכך, מוצע להתייחס אליה כאל אירוע שאינו תאונת דרכים. מהתיעוד ברור למדי שהתובע סבל נכויות זמניות ניכרות ובשנים שאחרי האירוע לא עבד, או עבד בשכר נמוך מאוד - והפסדיו באותה תקופה, ניכרים. סביר שהנכות שנותרה לו (לפי כל חלופה שהוצעה), מצדיקה תשלום פיצוי כלשהו בגין הפסדי השתכרות והוצאות רפואיות (לפי סטנדרט שירותי הבריאות הזמינים בקולומביה) בעתיד. הפיצוי בגין נזק לא ממוני, בנסיבותיו של האירוע, לא יגזר רק מהנכות הקבועה, אלא גם מהסבל שנגרם בתקופת הנכויות הזמניות הגבוהות ולכן צפוי להיות יחסית גבוה. על-כן סביר, שנזקי התובע עולים במידה ניכרת על הסכום שכבר שולם ע"י המל"ל. לאור עדות התובע דומה שהזיקה הישרה לפציעתו היא של הנתבעת 2, אך ממעמדה הכולל באתר הבניה, גם לנתבעת 1 חלק באחריות. מוצע להן (ולמבטחות שלהן) לשאת בעלות כך: הנתבעת 1 – שליש, הנתבעת 2 – שני שלישים.

הצדדים מוזמנים לנהל מו"מ על בסיס הצעה זו ולהודיע עמדתם בהקדם. יוער, שמן הראוי שהצדדים העיקריים לכאורה, ישקלו היטב את צעדיהם נוכח העדר היחס בין סכום התביעה לבין עלויות ניהולה כאשר בהליך מעורבים (ולרוב לא מעורבים) צדדים נוספים כה רבים. ת"פ 1.9.10.

ניתנה היום, כ"א סיון תש"ע, 03 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: